החלטה בתיק ת"א 39885-06-12

1.         בפני בקשת התובעים לפסול תוצאות בדיקת פוליגרף שנערכה לנתבע.

המדובר בבדיקה שנערכה בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול מיום 22.11.12, אז הסכימו הצדדים כי שאלת החבות תוכרע ע"פ תוצאות בדיקת פוליגרף וכי הנתבע ישאל בבדיקה שתי שאלות:

(א)        האם הייתה בין הנתבע לתובעים הסכמה כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים מיום 6.6.10 יבוטל.

                        ככל שהנתבע ימצא דובר אמת ביחס לשאלה 1, יוסיף וישאל:

(ב)        האם הייתה בין הנתבע לתובעים הסכמה כי ביטול ההסכם המוזכר בסעיף 1 יהיה ללא תביעות הדדיות.

שאלות אלו נוסחו כאמור במהלך הדיון בנוכחות בהסכמת הצדדים וזאת לאור הפלוגתא נשוא התביעה ואשר עניינה: האם זכאים התובעים לפיצויים בגין הפסקת ביצוע התחיבויות התובע לביצוע עבודות בניה בהתאם להסכם שנכרת בין התובעים לנתבע.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי ההסכם הופסק בהסכמה לרבות הסכמה לאי תביעות כספיות בעתיד.

2.         לטענת התובעים, ע"פ הגרסה שמסר הנתבע בבדיקה, נפגש הנתבע עם התובע 1 ועם אביו של התובע 2, אז סוכם שיצא מההסכם ללא תביעות כספיות.

לפיכך, טענו התובעים כי לא יתכן שהנתבע יצא דובר אמת ביחס לשאלות האם הייתה הסכמה בינו לבין התובעים לביטול ההסכם, או כי סוכם עם התובעים, כי לא יהיו תביעות הדדיות, שעה שהודה כי התובע 2 כלל לא נכח באותה פגישה.

התובעים טענו, כי אם הפגישה הייתה ללא נוכחות תובע 2, אזי לא יתכן שתשובתו של התובע בדבר סיכום עם שני התובעים, תתקבל כ"אמת".

התובעים הפנו גם לכתב ההגנה של הנתבע בו טען כי סיכם עם התובעים וכי הפגישה הייתה בנוכחות התובעים.

3.         הנתבע התנגד לבקשה וטען כי בהתאם להסכמת הצדדים, יש לקבל את תוצאות הבדיקה ואין לקבל את ניסיון התובעים לבטל את ההסכמה כי תוצאות הבדיקה יכריעו את התביעה.

דיון :

4.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

            בהתאם להסכמת הצדדים, שאלת האחריות בתיק תוכרע ע"י בדיקת הפוליגרף.

בהתאם להלכה כפי שנפסקה בע"א 61/84 בראזי נ. אברהם לוי פ"ד מב' (1) 446 (אשר התובעים בחרו להסתמך בבקשתם דווקא על דעת המיעוט שם!), נפסק כי ביהמ"ש יכבד וייתן תוקף להסכמת הצדדים כי בדיקת פוליגרף תכריע תביעה.

ראו דברי השופט גולדברג בציינו: "סבורני, כי על פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, כל כיוצ"ב הסכמות שבסדרי דין ובמהות, שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן, אין מנוס מהמסקנה, כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת יקוב החוזה את ההר" (הדגשה שלי ר.א). וראו ציטוט זה כפי שמופיע אצל י' קדמי בספרו "על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, עמ' 1294-1295.

וראה דברי כב' השופט אלון שם:

"מה שעל בית המשפט לבדוק, כאשר מתבקש הוא לתת להסכמת בעלי הדין תוקף של פסק דין, אינו אלא אם בעלי הדין הבינו על מה באים הם לכלל הסכמה, שאין כאן טעות והטעיה, שההסכם ניתן לביצוע וכיוצא באלה שאלות שבסדרי דין ושבסמכות (ראה ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 421 ואילך). כמו כן יבדוק בית המשפט, אם אין בהסכם הפשרה שאליו הגיעו הצדדים משום ניגוד לעקרונות יסוד בתורת החוזים, כגון שאינו נוגד את המוסר, תקנת הציבור וכיוצא באלה (סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי)). משנתמלאו ונבדקו דרישות אלה, לא רק שמן הראוי אלא מצווה מן המובחר לתת תוקף של פסק דין להסכמת בעלי הדין, שהרי בכך ממלא בית המשפט אחת הפונקציות והמטרות השיפוטיות הראשונות במעלה, והיא סיום דין ודברים שבין בעלי הדין. המטרה של ההליך השיפוטי במשפט אזרחי היא פתרון הסכסוך וסיומו, ובירוראמת אינו אלא אמצעי כדי להגיע לפתרון זה; ואשר על כן, כאשר בעלי הדין הסכימו ביניהם על דרך סיום הסכסוך, שוב אין בירור האמת משמש מטרה כלשהי, מבחינת ההליך השיפוטי, ובוודאי אין במניעת בירור האמת משום פגיעה בתקנת הציבור. היפוכו של דבר; משבאו בעלי הדין על הסכם ביניהם לפתרון הסכסוך, אשר הבינו את משמעותו, וההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין, הבקשה לביטולו של הסכם זה, על סמך טענה של רצון לבירור האמת על פי מסמך שבידיהם - שדרך אגב היה ידוע להם לפני עריכת ההסכם - בקשה זו היא הפוגעת בתקנת הציבור של כיבוד הסכמים ושל סיום וסוף להליכים" (הדגשה שלי ר.א).